עין של יתום אינה עין רגילה, היא עין המפרישה דמעות כמעט מידי יום, ומרטיבות את הכרית עד לאימה, בכל צעד וכל התמודדות נוספת אף הרגשת היתמות, עיניים מפרישות דמעות תמיד, החל מההלוויה הכאובה ומצמררת, ועד למעמד מרטיט של עמידה תחת החופה לבד לבד.... כאשר קדם לכך הכנות ליום הגדול ללא אבא תומך מלבד עליית החתן היתום אל קבר אביו להזמינו אל החתונה, שישתתף אף הם בשמחתו, אם כי מלמעלה....

אין החלל שנשאר גדול ומאיים דומה כי אף קירות הבית עומדים חשופים נטולים כל חמימות, אין אבא אוהב אין.. לא ביום ולא בלילה... השבת פורשת כנפיה ודומה כאילו היא מדלגת על היתמות, הבנים חוזרים מתפילת ערבית בבית הכנסת ומתיישבים בשולחן סביב הכסא המיותם הניצב בראש השולחן, אחד הבנים נוטל את כוס הקידוש והחסר המעיק זועק מכל פינה.. כך מידי שבוע בשבוע... כי אין.

יתמות, מילה אחת שטמון בה הרבה כל כך, קשה מאוד אם בכלל לעלות ולו במעט את מה שהיתמות מכילה, אולם דומה כי שני המוטיבים המרכזיים המאפיינים את היתמות הם הדמעות והחסר הגדול, כעת כשהחתן צועד לקראת יום חופתו נירתם לעזור לו ולעצור את מעיין הדמעות

שמים עין תחת אין